אלרוס

אני האחרון שאזלזל בהשפעות ההרסניות של הגיל. (למרות ש46 היה לי גיל מופלא). אבל 46 או לא 46. את נראית מהמם. תחגגי את זה.

למכונית הקטנה ז(ניסן מיקרה) המרכזית הדביקה את השם פרנצ'סקה. כי זה מתאים לה. לרכב הליסינג הקודם קראו איתי כי זה שם הייטקי גנרי.
לרכב הליסינג הנוכחי (איוניק 5) קוראים דנה, כי היא נערה חשמלית.

ייו. את כאן. כלבים, ברווזים והכל.
תגעגתי

כי אם כמה שאנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כאירופיים. תרבותית אנחנו הרבה ייותר אמריקאים. וככה אמריקאים קונים. בכמויות.

המשפט הקצת דבילי הזה מניח שיש משהו אחד בלבד שאנחנו אוהבים לעשות בחיים. ובכל רגע נתון נרצה לעשות אותו.
אני אוהב את מה שאני עושה בעבודה וסביר שהייתי עושה דברים דומים כתחביב. אבל אני אוהב לעשות עוד המון דברים אחרים והרבה פעמים בא לי דוקא על משהו שהוא לא העבודה.

יצא פנקייק (טבעוני) לפנים
רק אומר

גאה :)

@sreefpirit.bsky.social
ווולקאם אח.

עוקב

אם אתה קיבוצניק, אז כותנה.
יוסי כותנה, זה שם של ממזר...

זה יומכיפור איפהשהו בעולם. לא?

אכן יונית, מראות קשים

אנשים בלי גינה/עציצים

ווולקאם

משווה ומעלה

מקנא

לפעמים אדם צריך משהו פשוט, נניח פאי לימון של "מקלות" בשביל להזכיר לו למה הוא כן אוהב לחיות

אני מסכים. וזו בדיוק הנקודה שלי. המהפכה לא התחילה עכשיו. ג'יפיטפוט פשוט מקצין את אותן המגמות. ובסוף מתוך כל הקקה הזה שיציף את העולם, יעלה מודל חדש של יצירה/צריכה של אמנות. ודרכים לאתר תוכן איכותי.
אני פשוט מסרב להאמין שזה הסוף של האומנות והספרות.

מה אני חושב על זה. (שזה די דומה למה שאת חושבת על זה) לא משנה את ההערכה שלי שזה מה שהולך לקרות.

בגניבה אין שום דבר דמוקרטי.
אבל לכלים שמאפשרים ליצור תוכן בקלות יש אפקט שמוריד חסמים. יותר אנשים מייצרים יותר תוכן מאשר בכל זמן אחר בהיסטוריה. וטענתי היא שהמגמה הזו תתחזק.
אין בדעה הזו אמירה ערכית על השיטות של יצרני הכלים הללו.
אם זה לא ברור. אני חושב שגנבת תוכן בשביל לשפר אותם זה לא מוסרי.

אין לי ויכוח איתך על זה שבגנבים צריך לטפל.
הטיעון שלי הוא שלמרות שזה מרגיז ומדאיג. המהפכה כבר כאן. ושלדעתי בסוף ימצא איזון חדש. וכמו בכל מהפכה. יהיו שיפסידו ויהיו שירוויחו. ושלי, למרות שאין מושג איך זה יראה, יש ביטחון שיהיה מקום ודרך לצרוך (ולייצר, שזה פחות אני אבל מן הסתם יותר את) תוכן איכותי.

דברים מאד דומים נאמרו על מה שיוטיוב יעשה לטלוויזיה (והקולנוע) ומה שהבלוגים/פייסבוק יעשה לטקסטים.
קטונתי מלנחש איך יראה העתיד. אני די משוכנע בשני דברים: הדמוקרטיזציה של התוכן תמשיך (ותייצר מלא רעש) ותוכן איכותי ימצא את הדרך להגיע מהיצרן לצרכנים. לא יודע איך ומה. תדרש יצירתיות גם בעיצוב המדיום.

אני לגמרי מבין. אני פשוט חושב שבדרך זו או אחרת שאני לא יכול לחזות כרגע. אנשים מוכשרים ייצרו אומנות (ספרות, וידאו, מוזיקה וואטאוור) טובה ואנשים אחרים יצרכו אותה. זה נכון שכל זה יהיה כנראה מוקף בערמות של רעש רדוד.

גם אני מתקשה לדמיין. כי הדמיון שלי שבוי בקונספציות קפיטליסטיות של סוף המהפכה התעשייתית. אני ממש סקרן לדעת לאן זה יקח אותנו. אמנות תמיד היתה נחלת השבעים. ודווקא ההוזלה של עלויות ההפקה לרמות של משק בית ברוב ענפי האמנות יכולות לגרום לכיוונים אחרים.

לא חושב שאני יכול לדמיין את המודלים המוזרים שיומצאו. (ואולי אומנות לא תבוא עם פרנסה בכלל) אבל כל עוד יהיו אנשים, תהיה אומנות.

לפני כך וכך מאות שנים אמנות נוצרה במודל כלכלי שונה לחלוטין. כל היצירה התבססה על פטרונות של עשירים וושליטים. לא חושב שמלחין החצר של דוכס כזה או אחר חשב שיום אחד בשביל להתפרנס מהכשרון שלהם, מוזיקאים יכתבו יצירות באורך של שלוש דקות בשביל חברות תקליטים.

אני חושש מזה בדיוק כמוך. אבל מצד שני, כמו החיים, אמנות תמיד מוצאת דרך.

פה אני פחות פסימי. אמנות זה משהו בלתי חסיל לטעמי. אבל הדרך שבה אנחנו ניצרוך אמנות והדרך שבה אלו בינינו שיוצרים אמנות ייצרו אומנות תשתנה בצורה מוחלטת.

זה קצת כמו הסנדק שלא רצה להכנס לסמים. הפיתוי הכספי היה כלכך חסר פורפורציה שלא היתה ברירה. אולי יהיו כמה מלחמות בדרך. אבל התוצאה הסופית נראית די ברורה.

אחד הייתרונות בלהגיע ראשון למשרד זה שאתה זוכה להיות הביצ' של מכונת הקפה.
היא מחלקת לי הוראות בזמן שהיא "מתחממת" ו"מנקה את ראש החליטה" או איזה שקר כלשהו אחר.
לא טחנתי ככה צעירות מאז המסייעת.