מחשבה אנוכית ולא רציונלית
בימים כאלה עדיף להיות מגוייס מאשר בבית.
בהמשך הרצף האי-רצינלי, אולי אם היינו שם ייכלנו לתת אש שתעזור, אולי היתה מצמצמת את האירוע, אולי יכלנו לעזור (זה לא נכון בעולם האמיתי אבל את המוח שלי זה לא מעניין כרגע)
אוף טופיק האוס זה שרלוק הולמס
ווילסון זה ווטסון
לזכות צה"ל ייאמר שבניגוד ללבנון השניה, כל הנושא של עיבוד חם/קר ובכלל ליווי של אנשי מקצוע זה ממש קורה
סיימתי את החלק שלי במלחמה, ירינו אלפי פגזים שלקחו חיים של מחבלים ובטח גם של אזרחים, הצלנו חיים ולא הצלחנו להציל חיים.
ומה שמוזר לי שכל הדבר הגדול הזה ומה יותר גדול מחיים של אחרים, לא נוגע בי.
הייתי מצפה שזה ישפיע עליי יותר, אבל לא וזה מה שמטריד אותי
מוזר להתקל ככה בקניון במישהי ששברה לך את הלב (או לפחות את האגו) לפני חמש עשרה שנה.
כל אחד מכם עם ילדיו וזוגיותו שלו. לא החלפנו מילה חוץ ממבט מזהה, אבל בכל זאת קצת דלתות מסתובבות.
(התבגרה מעולה אגב)
תלוי איזה, אושר עד תלפיות לגמרי לייט, אושר עד גבעת שאול חניה כמו ג'בליה לפני המלחמה
זול בהחלט, אבל חווית קניה קשוחה בסופרים
תענישי אותם בפשוט מלא כוסברה
אחרי לא יודע כמה ימים בשטח (80+-), הגיע זמן קיפול, פגז אחרון (שלנו) נורה.
יאללה הביתה (עוד שבועיים של טיפולים בערך)
סקראבס אחת הסדרות החשובות בחיי, מאז כשמשעמם לי בעבודה/לימודים/חיים אני אני עושה ג'י די ומדמיין משהו מופרך לחלוטין ושמח
הכל לגיטימי אבל ממש נמאס
אחריות זאת דרך יפה לתאר לדחות דברים מספיק חודשים ככה שבינתיים נוצרים חדשים
בינתיים אני אוסף הפניות לאורטופד ליפול עליו עם הכל ביחד
בעיקר אין לי כוח לצורך לטפל בהן
נתחבא איש איש בביתו עם שמיכה על הראש, זה מה שאני רוצה כרגע
קחי אותי אותך לכל חופש
הכי בכייני שלי
נמאס לי,
נמאס לי המילואים
נמאס לי מהמרחק מעין
נמאס לי לקרוע דברים
נמאס לי שכואב (פיזית ולא נורא בכלל)
נמאס לי שיש דברים גדולים שאני פשוט לא יכול להשפיע עליהם
ונמאס לי להתבכיין כשבסך הכל הצרות שלי באמת קטנות
בדיוק דיברתי על זה עם מעין אתמול, שהוא היה נהדר
שווה לייק בכל פלטפורמה זאתי
ארוחת הצהריים שלי היתה פלאפל ומרק עדשים.
Am I turning Vegan?
גאוני
להיות ג'ינג'ית הכי טוב
כי זה מצחיק
