משתתפת בצערכם 💔
משתתפת בצערכם 💔
כשאי אפשר ללכת למכון הכושר בשבת, כי הבית שלך בעמק המעיינות והשבוע שרפו את הסניף בבית שאן
#חייבקיבוץ
תחושת המחנק הייחודית השמורה לביקור במקום שלא היית בו מאז שאבא שלך נפטר
אני בטוחה שאת מעודכנת.
על מנת לפנות לחברותיי ולשאול מי מטפלת, אני צריכה בהירות רבה יותר לגבי נושאי הטיפול וגם לדעת מי את ואיך להפנות אותן אלייך במקרה שיש להן תשובה.
תכתובת במייל או בוואטסאפ תהיה יותר יעילה בשביל הפירוט והפרטים
אני יודעת שעיריית תל אביב מאוד משתדלת לעזור ואם צריך לברר מי בעירייה יכולות לעזור לצרכים הספציפיים- אני יכולה לעזור לברר.
הכי טוב במייל כי אני לא כאן הרבה
אם אפשר לעזור בחיבורים תל-אביביים, אז אני ב- tali@mayerchissick.com
אפשר להחזיק את המקל בשתי קצותיו. הנה, למשל - אישה יכולה גם מאוד לאהוב את תל-אביב וגם לראות כמה שהשיווק הזה מטופש
#חייבתלאביב
בוקר שישי בתלאביב הוא מופלא, אבל קצרצר. כך מצאתי את עצמי יושבת על ספסל ליד הבית, תוהה אם שכחתי משהו בשעות הקצרות, היחידות לסידורים בשבוע... ונזכרת שכן - שכחנו אנשים בעזה
מקבלת הרצאת לילה מהצעירה על החבילה שאספה הערב דרך SpareEat.
נשמעים משפטים כמו "נראה שהמסעדה הזו לא הבינה את הקונספט"
אני ממש מצטערת לקרוא ❤️
בחודשים האחרונים קרה שהתגנבו לראשי מחשבות כמו התיאוריה של הקולגה שלך, ובכל פעם כזו דודתי הזכירה לי שסבתא שלי הייתה האדם העולץ והחברותי ביותר שהכרנו, למרות שכולנו זכינו לחיים איתה אחרי שהיא איבדה כמעט את כל משפחתה, שלא זכינו להכיר.
אפשר לקום ולהקים.
כנראה שצריך להאמין שיש עם מי ועבור מה.
אבל למה ברביבאי רצה על הטיקטים של חולדאי?
מה זה נותן?
אילו היה לי טיקטוק הייתי עושה סרטון "אנחנו נשים של..." בערך ככה:
- אנחנו נשים של, ברור שאנשים שמציעים לנו מנות יוקרה בחינם כשאנחנו איתו, לא מזהים אותנו כשאנחנו הולכות לבד
- אנחנו נשים של, ברור שאנחנו מתפוצצות מצחוק כשמישהו צועק לו "אני עוקב אחריך" ברחוב
- אנחנו נשים של, ברור שאנחנו המפרנסות האמיתיות
ריחות של דגים תמיד עושים אותי רעבה
אני לא נכנסת לאתרי חדשות ובכל זאת גם אליי מגיעות הידיעות שהכל חרא ושום דבר לא הולך להשתפר כי שוב יש הסתה כנגד אנשים שאינם קשורים לכלום על מנת להסית את האש ממי שביקשו את אמון הציבור. ואני לא יודעת איך נושמים עם הראש כל-כך עמוק בתוך החול. יש לי כבר גרגרים בריאות
שדה חיטה מעמק בית שאן, חודש פברואר 2024.
דיווח מהשטח: הם אינם פה ולא יכולים לשוב, אך החיטה... צומחת שוב
בכל מעגל השתייכות שלי, כל כך רצים אחרי חידושים שאין סבלנות לטפל בתשתיות
החוביזות בקיבוץ גבוהות יותר מהילדים
#חייבקיבוץ
פעם הייתי מסתובבת המון בארץ, ועכשיו אני על מסלולים קבועים. פתאום שמתי לב שאני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהייתי בשרון או בעמק חפר
השלמתי האזנה לחיות כיס על השירות הציבורי ונשמע שזה צריך היה להיות פרק שלם ולא כיסון.
מה שכן, קוצר היריעה ממש פגע בכיסון הבא, יוקר המחייה והעזרה לחקלאים. אין באמת סתירה בין הדברים, את כל העזרה מקבלים המשווקים, בעוד שהחקלאים מתמודדים מול חקלאות חו"ל מסובסדת ישירות.
אבל אניח לאידיאליסט לטפל בזה בספרו
שני פתקים צבעוניים העוסקים בצורך להוריד את מושב האסלה אחרי השימוש בשירותים. לצידם דף נייר גדול ולבן עם משבצות, ועליו התכתבות בזו הלשון: - "יש לי שאלה פילוסופית בעניין הרמת והורדת הקרש. אם מדובר באותו מאמץ - להרים את הקרש \ להוריד את הקרש - למה זה משנה מי מבצע את הפעולה?" -- "כי זה לא אותו הדבר לגלות שהתיישבת על חרסינה או לגלות שהתחלת להשתין לתוך אסלה שיש עליה מושב. הראשון פחות נעים מהשני. ההבדל הוא במחיר הטעות."
דיונים חשובים בהתכתבות, על לוח השעם בחדר השירותים של המרכז להנהגת הבריאות
#חייבקיבוץ
אין בנמצא
סופ"ש בקיבוץ הוא לא זמן טוב לקרייבינג לתפוזים שלא קנינו בשישי.
אני בכלל לא מבינה את המנגנון הזה שבו ארבע שעות בשבוע אמורות להספיק לי לזכור את כל הסידורים, לקנות מה שצריך לשבת וגם לנוח.
האידיאליסט שלצידי כבר סולח לי על החיבה שלי לאמפמים בסופשים בעיר.
מוכנה לשלם פרמייה כדי למוסס את תחושת המצור בשבת
האושר הוא נערה שמוצאת פסנתר שקניתי לה פעם, לפני מאה שנה, ומתחילה לנגן סולמות
הנודדת
#חייבקיבוץ
אינני המומחית, זה בדרך כלל התחום של @foodhistory.bsky.social
שקדים ואורז בדרך כלל מגיעים ביחד
קיבלתי לידי עותק לקריאה מטרימה של הפוליטיקה של האוכל ואני חוששת שאם הם יקשיבו לכל ההערות שלי, הוא לעולם לא יצא
אז גט, אתה אומר
ראיתי שחיות כיס עשו כיסון חירום על איפה לשמור את הכסף בעיתות משבר ורציתי לשאול בשביל חברה מה היא יכולה לעשות אם הנשוי לה הוא אידיאליסט שהחליט לכתוב ספר על ריכוזיות חברות המזון בארץ. איך היא יכולה לשמור על ההכנסות שלה מפני תביעות השתקה בהנחה שהוא לא מוכן לשמוע על גירושין?