שעת הזהב. חוגלות פורסות כנף חוצות את שולי הואדי, ותוך כדי מקרקרות על זוויות השמש השוקעת. היא מציירת לה צורות בסבך ועל פני המים. אנחנו רק צללים, גדלים, קטנים כתלות בזוית שבה היא על האופק נשענת, מוסיפים מעט צבעים ועקבות שבקריצת אלי הרעם ימחקו עוד פעם
חורשים, שולחים אדוות במים כמו מעבירים עמודים ומתוכם הבל אדים עולה למעלה סלסולי נשמה שמנסה לחבור אל האלים. צדק משקיף מלמעה רוצה לטבול את אצבעות האור במים הקרים.ריביירת חורף ארעית מושכת היא אליה חיות וכוכבים, הקור עוקץ קלות בלחי כמו חבר ישן המבקר שוב.
קצוות כנפי הציפורים גולשות על רוח, וכמו כוכבים מנחים את מהניווט אל כל השלוליות. בתוך גינת תבלין פראית של חרדל בר ושום סופגים את הריחות וממשיכים הלאה בחיפושים אחרי המנה העיקרית. החוטם לא מאכזב ולהקה של חוגלות עולה אל השמים כמו זיקוקים לכבודו של אל המרדפים וההרפקתאות.
אלים חקלאים בפנים זעופות משקיפים איך רוח קרירה חורשת תלמים בשדה עננים. לחשושי שדונים מרחפים מעל השבילים הריקים, בין טרשים וזרדים מנסים להרכיב תמונה של ריחות, נאחזים בצבעים וצלילים סופגים את הכל.
הווווו אני מת על השיר הזה, במיוחד הקטע האינסטרומנטלי
הפצצת
ברווזים ברווזים בואו הביתה
רגעים של שקט בין מקצי מרוץ, שוקעים לתוך תהייה מושפעת קפאין על החיים ומה שהם לוקחים
בהחלט
ובכן…. צריך להוקיר כל רגע
Well…
זה חלק מהחיים תזכורת לזה שהכל חולף
כתומים!
גרגי מלח בראשית שלא נשאר עבורם תפקיד בשום מתכון ,פזורים להם על מפה כחולה סגולה רוח מנענעת גבעולים, זזים הם מפנים מקום לבצק עננים שירודד וחורר כדי לשחרר קיטור טיפות. מאזינים לקונכיות השבלולים, צופים בצלליות שמתגנבות בין הסלעים, זזים ברוח מסתנכרנים לתדר
ככה זה בדרך כלל
גאוס תמיד טועה, בגלל זה הוא גם טועה באיות של השם שלו משאיור להיות כאוס
מקלדת מכנית 🫠
בעיקר אם הוא מנכ״ל
גם לי יש חתול מתכרבל
הלבנה טבלה כבר בתוך מי המלח, השמש מגלגלת מעליה את שמיכת הליל. פיות הים מתעוררות, עוזרות לצדפים וקונכיות בקו המים לתפוס את קרני האור הראשונות וכשהגלים הופכים אותן בליטופי עצלתיים מוסרות להם את תוכנן המנצנץ. מנגנות את בואו של נפטון והגאות חצי שקופה ירקרקה כאזמרגד מוחקת עקבות בחול
Cool hair!
יש הרבה דברים לצפות בהם ומעט מדי שעות
התחילה עונה 4 ואני עוד לאהתחלתי את הסדרה
כולם ממהרים, צללים רצים ודוהרים על פני המישורים, כמו סכינים חדות קולפות את הבצל החם עד שיפסיק עם כל קרניו לצבוט את העיניים והפרוסות שלו יפלו אל תוך קדירת החשיכה שמתבשלת על אינסוף פתיליות, מבעבע בה ציר הזמן שאף פעם לא מוכן. תמיד חסר תבלין או עוד רכיב אחד קטן שאף אין במכולת
הרבה פלטאף
מתלבט בין יקום חולית אן משהו של ויליאם גיבסון
קרני אור אחרונות בוזקות שבבי זהב בעשב, גחליליות יסננו מהם אור עם רדת החשיכה.
אלים מוזגים את הירח אל תוך גביע שיכר, לוגמים מסתכלים עם קצת גיחוך כיצד בני התמותה שותלים צעדיהם בין אבנים כמו מילים שיש לשזור בין השורות, משקל כבד מדי וקונכיות פריכות לא יוכלו לו עוד ואל אבק קדמון ישובו
רוח מסלקת את החום היום, נמלה שהעמיסה על גבה יותר מדי דוהרת אל הקן נופלת מתגלגלת וממשיכה לרוץ. המשקולת כתומה כבר צללה אל המעמקים שמעבר לאופק, פורסת רשת ציידים של אלים, בה ילכדו מחשבות נודדות, מהופנטות מלחישות הנימפות בעצים. אני על המדרון עם כסת דיו כתום שורק מילים לואדי שלא עונה
יחדים זה מעבדה מהלכת ללוחמה ביולוגית
חוטמנוביצ׳
קצת הרבה לי
